6.6.2011
כשמתה דליה רביקוביץ לפני חמש שנים, לא נמצא הכסף שיקנה לה חלקת קבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב. המשוררת הגדולה הזאת, כלת פרס ישראל, לא מצאה את מקומה הטבעי ליד ביאליק וטשרניחובסקי ושאר ענקי הרוח הקבורים שם. רביקוביץ היא המשוררת האהובה עלי, ואני זוכרת שכאשר הלכנו אחר הארון בקרית שאול, כל המלווים דיברו על כך. איך עירית תל-אביב לא הלכה לקראתה ועשתה לה איזו "הנחה". לא מגיע לה? הרי בית הקברות ועירית תל אביב צריכים להתהדר בה ולא ההיפך. כמה תמימים היינו. משנפטרה כחצי שנה אחריה שושנה דמארי, גם היא כלת הפרס ומאושיות תרבותנו, רק תרומה של חבריה הטובים מנעה בזיון נוסף והיא זכתה להיקבר במה שמכונה "הפנתיאון של תל אביב". בית הקברות הזה חזר השבוע לכותרות, כאשר נמלא בשמנה וסלתה של ישראל, אנשי ההון והשלטון שהלכו אחר ארונו של סמי עופר. כן, לסמי עופר, בניגוד לדליה רביקוביץ, היה הכסף לקנות חלקת קבר במקום. עופר קבור ליד בוני תל אביב, משורריה וסופריה, אנשי הרוח הגדולים, המורמים מעם בזכות אישיותם וחזונם. באותה הזדמנות התברר לי שהסכום הוא לא בשמיים, ועומד על 95,000 שקל, מה שעושה את זה לעוד יותר נורא. כיצד קורה שמשורר בדרגה של רביקוביץ או זמרת כמו דמארי נקלעות למצוקה קיומית כל כך גדולה, שגם במותן הן לא משאירות רכוש בשווי של חלון בסלון? ומצד שני, אם לכל אחד מאיתנו היה הכסף הזה, האם היינו זוכים להיקבר שם? בוודאי שלא. הרי בית הקברות הזה שמור למורמים מעם. ומי הם היום אלה? סמי עופר, תשובה וחבריהם. הו כן, ואיך שכחנו את בר. וכיוון שאתה צריך היום להיות גם סלב וגם עם כסף כדי לזכות לכך שגופתך תנוח בשלום במקום הזה ומבקרים מכל הארץ והעולם יבואו לחלות את פניך לאחר מותך, אני מניחה שחלקת הידוענים העשירים בבית הקברות תלך ותגדל בשנים הבאות ובמקביל אליה תלך ותיקטן חלקת אנשי הרוח, כי מרוח לא עושים היום שום כסף, גרוש שחוק. כסף עושים משקשוקות למיניהן. בית הקברות הקטן ברחוב טרומפלדור בתל אביב משקף את הערכים של ישראל 2011. סמי עופר אין. דליה רביקוביץ אאוט. מעניין מה ביאליק היה אומר על זה היום. אבל מי בעצם היה שואל אותו בכלל? |
